כאמן תמיד התעניינתי תמיד כיצד התפרסם ואן גוך, שבחייו מכר עבודה אחת בלבד? לא היה כמעט חומר על נושא מרתק זה. ולכן במשך שנים זו נשארה תעלומה עבורי. לאחרונה יצא ספר חדש מאת ג'ס רייטנד שמספר "על האישה שפרסמה את ואן גוך לעולם".
האירוניה ממלאת תפקיד מרכזי בסיפור: ואן גוך, שב-1890 שם קץ לחייו, חולה וחסר כל, והוא בן 47, נמצא כיום בשיא פרסומו וציוריו נמכרים במיליוני דולרים.בעשרת השבועות האחרונים לחייו חווה וינסנט ואן גוך תקופה של תפוקה חסרת תקדים. כאשר וינסנט ואן גוך הרג את עצמו בצורה טרגית, רבות מהיצירות שיביאו לו תהילה לאחר מותו בקושי היו יבשות. בעשרת השבועות האחרונים לחייו, שבילה באוברס-סור-אוייס שבצרפת, חווה ואן גוך תקופה של פריון חסר תקדים, ולעתים קרובות צייר בד שלם ביום.
בעוד אמנים אחרים במעגל החברתי של ואן גוך התפעלו מיצירתו, לרוב הציבור לא היה ידוע עליו עד שנים לאחר מותו. כשמת, הותיר ואן גוך את אחיו תיאודור (שנקרא תיאו) ואת אשתו של תיאודור, ג'והאנה, כיורשים יחידים של עבודותיו. תיאו נפטר חודשיים בלבד אחרי אחיו. זו הייתה ג'והאנה, אם לילד חדש בשם וינסנט, שלקחה על עצמה להציג את ציוריו של ואן גוך לעולם.
היא הייתה בת הזוג המושלמת, כאילו היא גודלה בשביל זה. מבחינת בחור כמו תיאו, שהיה סוחר אמנות ידוע, היה חשוב להתחתן עם אשה שהייתה משכילה; לא משכילה היטב במובן שהיא תדע כל כך הרבה דברים, אבל במובן שהיא קיבלה הדרכה, היו לה נימוסים טובים והיא תדע איך לדאוג לבית ואיך לשמור על הכל מסודר. כמובן שהייתה אהבה בין השניים, אבל היא הייתה ילדה שהתכוננה לאורך כל חייה למצוא בעל טוב. האמנות הייתה חלק מחייה. תיאו סיפר לה על הקורה בעסק. ואחר מותו היו פרויקטים מתמשכים שהותיר אחריו תיאו.
תיאו רצה לארגן תערוכה של עבודותיו של וינסנט, ורצה לפרסם את המכתבים שכתב. בגלל מותו הפתאומי הוא לא הספיק לעשות אף אחד מאלה.
ג'והאנה באה ממשפחה עשירה מאמסטרדם, משפחה שהייתה קשורה לאמנים ולאוונגרד שם. כאלמנה, היא הייתה בקשר טבעי עם כל האנשים האלה, שבאו לנחם אותה ורצו להסביר לה מה יש לה בירושתה, ומה עליה לעשות. היא הקשיבה וצייתה, כמו שהייתה רגילה. אחר כך, היא התחילה להיות סוחרת אמנות, היא לא עושה זאת רק לזכרו של בעלה המנוח, אלא גם למען וינסנט הקטן הגדל, בנה. היא רוצה להבטיח את עתידו, ולכן היא מנסה להרוויח הרבה כסף. היא יודעת מה אמר לה תיאו, ולעולם לא תמכור את האוסף חלק אחר חלק תמורת כסף. תיאו תמיד התנהג כאילו זו אמנות נדירה מאוד, יקרה מאוד וחשובה מאוד.
הייתה זו ג'והאנה ואן גוך-בונגר, אשתו של אחיו של וינסנט ואן גוך תיאודור, שלקחה על עצמה כמשימה שלה להציג את ציוריו של ואן גוך לעולם לאחר מותו.
בזמן מותו, ואן גוך כבר היה אמן מבוסס למדי בחוגים מסוימים. זו אחת התובנות החדשות העיקריות, הנובעות מהמחקרים בעשר השנים האחרונות. רק האנשים שהייתה להם גישה לעבודותיו העריצו אותו ואת עבודותיו. בזמנו זה היה נורמלי לחלוטין שאמן עם כישרון אדיר, המייצר יצירות מופת, לא היה ידוע כל כך הרבה זמן. מבין האנשים שראו את עבודותיו, היה רק אחד שאמר, "זו עבודתו של מטורף", ולכן כדאי לכתוב עליו.
אמנים אחרים ומבקרי אמנות בני גילו, אנשים כמו מונה, אנשים כמו גוגן, שעד אז לא היו ידועים ולא חשובים, אמרו שהבחור הזה הוא גאון. וכמובן, תיאו ידע על כך מכיוון שתיאו היה סוחר האמנות שמכר את גוגן ופיזרו. גוגן ופיזרו היו האמנים שהעריצו את העבודה של וינסנט. אז כמובן שהמשפחה וג'והאנה ידעו שזו עבודה חשובה. העובדה שהיא אישה הייתה למעשה יתרון מכיוון שאיש לא ספר אותה.
כמו בימינו, הנושא העיקרי באמנות הוא כסף, וכשמשהו מריח כמו כסף, הרבה אנשים חמדנים באים ומנסים להשיג חלק ממנו. אבל את הצעירה התמימה למראה שלה עם תינוק קטן על זרועה, אף אחד לא לקח ברצינות, כך שג'והאנה ואן גוך-בונגר הצליחה להחזיק באוסף זמן רב יותר מאשר אם תיאו היה עדיין בחיים.
ג'והאנה הצליחה, כבר בשנת 1906, להראות סט שלם של עבודות ואן גוך לעולם. היא החלה לארגן תערוכות של עבודותיו, לכתוב עליו במגזינים לאמנות ולמכור את ציוריו. בשנות העשרים של המאה העשרים היא הבינה שטוב שהאוסף שלו מאוגד במקום אחד, ולכן הפסיקה למכור את עבודותיו. האוסף נשאר בידי משפחת ואן גוך עד שנת 1962. בעזרת ממשלת הולנד וינסנט וילם ואן גוך, אחיינו של האמן, נתרם האוסף לקרן וינסנט ואן גוך, שהעבירה הקרן את האוסף למוזיאון ואן גוך בהשאלה קבועה.
לסיכום - הספר קובע שג'והאנה הייתה הדמות החשובה ביותר, שתרמה להפוך את ואן גוך האלמוני לשם דבר באמנות כעבור מאה שנה ממותו.
ישראל הרצל הרצל 73, כ"ס טלפון: 050-9258355 ------------herzli99@gmail.com-----------------------------------
